כדי להבין את הקשר בין קריש דם ברגל ובין פגיעה ריאתית, כדאי לתאר בקצרה את מחזור הדם בגוף. הדם מוזרם מהחדר השמאלי של הלב אל אבי העורקים (האורטה), ומשם אל כל יתר העורקים.
מהעורקים עובר הדם לנימים, המזינים את התאים, מספקים להם חמצן, ואוספים פחמן דו חמצני. הדם הנאסף מהנימים עובר לורידים, המתאחדים לשני הורידים הנבובים הגדלים בגוף, ונכנסים אל עלייה ימין בלב.
מהעלייה הימנית בלב עובר הדם לחדר ימין, ומשם לעורקי הריאה. מעורקי הריאה מתפזר הדם בכלי הדם הריאתיים הקטנים, שם הוא מקבל חמצן ומוסר פחמן דו חמצני. הדם המחומצן חוזר בורידי הריאה אל עלייה שמאל של הלב, משם לחדר שמאל, וחזור חלילה.
פקקת ורידים עמוקה – מה היא?
מצבים שונים עלולים לגרום ליצירת קריש דם בורידי הרגליים. מערכת איסוף הדם בורידי הרגליים מורכבת ממערכת ורידים עמוקה, וממערכת ורידים שטחית.
קריש דם החוסם את המערכת העמוקה עלול לגרום להופעת נפיחות ברגל, כאבים, והפרעה באספקת הדם התקינה לרגל בעקבות חסימת כלי הדם.
פקקת ורידים עמוקה שכיחה יותר בקרב חולים עם הפרעות בקרישת הדם התקינה, לאחר אשפזו ממושך, ובעקבות שכיבה ממושכת במיטה (למשל לאחר ניתוח אורתופדי). קריש דם בורידי הרגלים נקרא בעגה הרפואית "פקקת ורידים עמוקה", ובאנגלית – Deep vein Thrombosis) DVT).
תסחיף ריאתי והקשר שלו לפקקת ורידים עמוקה
סכנה גדולה אורבת לחולה הסובל מפקקת ורידים – דווקא לנשימה ולריאות. קריש דם הנמצא בורידי הרגל יכול להמשיך עם זרם הדם אל הוריד הנבוב התחתון, משם אל הלב, ולאחר מכן אל עורקי הריאה.
קריש הדם ייעצר (כתלות בגודלו) בכלי דם ריאתיים. קריש דם גדול מאוד יכול לחסום חלק משמעותי מאוד מזרימת הדם לראיה.
בהיעדר זרימת דם תקינה לריאה, אין אפשרות לחמצן את הדם, ולא ניתן להעביר חמצן לרקמות. מצב זה נקרא – תסחיף ריאתי (Pulmonary Embolism, ובקיצור PE).
תסחיף ריאתי מסתמן בדרך כלל כקוצר נשימה פתאומי וחריף – והוא יכול לסכן חיים. אבחנה של תסחיף ריאתי צריכה להיעשות במהירות וביעילות.
הטיפול בתסחיף ריאתי
הטיפול הראשוני הטוב ביותר הוא מניעה. כדי למנוע תסחיף ריאתי יש למנוע, ראשית כל, היווצרות של קרישים בוורידי הרגליים.
חשוב מאוד לתת את תשומת הלב המתאימה לחולים המאושפזים בבית חולים: להדריך אותם לרדת מהמיטה, להתהלך ככל האפשר, ולהזיז את הרגליים.
קיימים מכשירים פשוטים שניתן להלביש על השוקיים כדי לשפר את ההחזר הורידי והפעילות השרירית, ולמנוע היווצרות פקקת וירידים עמוקה. קווים מנחים שונים ממליצים עם מתן נוגדי קרישה באופן שגרתי לחולים מאושפזים. כאשר מופיעים סימנים לפקקת וירידים – רגישות בשוקיים, נפיחות, וכדומה, צריך להתייחס אליהם ולערוך את הבדיקות המתאימות כדי לאשר או לשלול קריש דם בטרם ימשיך במסעו לריאות.
במידה ואכן התפתח קריש דם שהגיע לריאות, הטיפול בתסחיף הריאתי תלוי בעיקר בחומרת מצבו של החולה ובגודלו של הקריש.
כאשר הקריש גורם לאי יציבות לבבית ונשימתית חמורה, הטיפול כולל מתן של תרופות נוגדות קרישה – בעיקר הפרין וגם קומדין.
תרופות אלו אמורות למנוע היווצרות קרישים נוספים, ולאפשר למערכת נוגדת הקרישה של הגוף לפרק את הקריש במהירות האפשרית.
במקרים קשים יותר יש צורך בטיפול תומך משמעותי, לעיתים גם במסגרת של טיפול נמרץ. תרופות נוגדות קרישה חדשות מתפתחות במהירות, ולעיתים נעשה בהן שימוש גם כן.
במקרים מיוחדים, בהם לא ניתן למנוע היווצרות קרישי דם בורידי הרגל גם לאחר טיפול מתאים, אפשר להניח בווריד הנבוב התחתון מכשיר שנועד להפריע למעבר קריש דם אל הלב והריאה, ללא פגיעה בזרימת הדם. מכשיר זה, שצורתו כעין "מטרייה", נקרא Inferior vena cava filter (מסנן לוריד הנבוב התחתון), והוא יכול למנוע אירועים של תסחיפים לריאה.
ראו גם: