שחפת הינה מחלה מדבקת אשר נגרמת לרוב מחיידק הנקרא ממיקובקטריום טוברקולוזיס (Mycobacterium (tuberculosis.
סימני המחלה יבטאו פגיעה בריאות אך גם באיברים אחרים כמו המוח, הכליות ולפעמים אף עמוד השדרה. ההדבקה תיעשה על ידי כיח החולה או בעצם הקרבה אליו ולאוויר נשימתו.
החיידקים אשר מתפזרים באוויר בעקבות שיעול, עלולים להדביק את הקרובים השוהים עמו לפרק זמן ממושך, גם אם לא יגרמו למחלה מתפרצת.
הסימפטומים של המחלה הינם חולשה, עייפות, שיעול, כאבים בחזה, חוסר תיאבון צמרמורות וחום. במקרים קיצוניים, עלול להופיע תסמין אשר מזוהה עם המחלה כמו דם בליחה.
אבחון המחלה נעשה על ידי תבחין עור, אשר מנסה לזהות נוכחות של חיידקי השחפת. כיום קיימים חיסונים כנגד מחלת השחפת, כך שכמות החולים בשחפת ריאות הולכת וקטנה. כמו כן, בקרב ארגוני הבריאות ישנה מודעות לנושא, ולחשיבות הבידוד והפיקוח על החולים
הגורמים למחלה
החיידק הגורם למחלה נמצא באוויר כתוצאה מחולה אחר הנמצא בחדר אשר מפריש אותו בכיח, בשיעול ובהתעטשות. עם זאת, החיידק לרוב, ימות בתנאי יובש או אוורור, תוך פרק זמן קצר.
סיכוני ההדבקה בחיידק תלויים במערכת החיסון של האדם הנחשף, ובמשך זמן החשיפה. נשאי החיידקים לא יכולים להדביק אדם נוסף מכיוון שהם לא חולים במחלה פעילה.
לרוב, רק חלק קטן מכל הנחשפים לחיידק ייחלו בשחפת במהלך חייהם. על פי נתוני הסטטיסטיקה שלושה מכל עשרה מגעים יסתיימו לבסוף בהדבקה.
לאחר שבועיים של טיפול בחולה השחפת, סיכויי ההדבקה לקרובים הולכים ויורדים. אדם אשר הינו נשא של חיידקי השחפת יגיב באופן חיובי לתבחין העור, למרות שלא יבטא את תסמיני המחלה.
תבחין העור, הנקרא "מנטו" הינו הזרקה מקומית של חיידק השחפת לתוך העור, כך שנשאים וחולים במחלה יגיבו לחיסון. תגובה זו תתבטא בהתנפחות ואודם מקומי.
אוכלוסיות בסיכון
ככלל, אנשים אשר שהו עם אדם חולה נמצאים בקבוצת סיכון להדבקה, ולפעמים אף יצטרכו לקבל טיפול אשר יימנע מהם לחלות במחלה.
ישנם עוד אנשים הנמצאים בקבוצת סיכון, אשר חייבים לעבור תבחין עורי כל פרק זמן מסוים, כמו למשל אנשים המאופיינים במערכת חיסון ירודה, כמו חולי איידס (HIV).
אנשים אשר נמצאים באופן תדיר חשופים להפרשות ולמקומות לא מאווררים כמו נרקומנים אשר משתמשים במזרקים משומשים, חסרי בית או שוהים במוסדות המוניים שונים.
אנשים אשר חוזרים מארצות אשר בהם השחפת נפוצה יותר כמו ארצות ברית המועצות לשעבר, מרכז אמריקה ומדינות באסיה, חייבים לעבור תבחין בכדי לקבוע האם הם נחשפו לחיידק.
לפעמים יהיה צורך בתבחין חוזר, לאחר 10-12 שבועות מזמן המפגש עם המחלה. תבחין חיובי יחייב את החולה בצילום חזה ודוגמאות כיח אם קיימות. הדבקות רבות עלולות לגרום למגיפה כלל ארצית, אשר הטיפול בה יהיה קשה שבעתיים.
הטיפול בשחפת
האבחון והטיפול במחלת השחפת או במניעתה נעשית במרכזים מיוחדים ברחבי הארץ. הטיפול במחלה הינו מסובך ומורכב מלפחות מספר סוגי תרופות אנטיביוטיות, למשך כחצי שנה.
חיידק השחפת מאופיין באורך חיים ארוך, כך שהגרימה למותו ארוכה. לאחר שיפור בתסמינים, טיפול ארוך טווח זה מאתגר את היענות החולים להמשיך לקבלו. עם זאת, יש לזכור כי בדרך כלל, תרופות אלו יגרמו לריפוי מושלם מהמחלה.
בעת המחלה, על חולים אלה להיות מבודדים ולהתרחק מכל מגע עם אדם קרוב נוסף, עקב החשש להידבקות. החזרה לשגרה ולמסגרת המונית יכולה להיעשות, לאחר התחלת הטיפול, כאשר נראה כי הם אינם מסכנים בהדבקה.
עם זאת, המשך קבלת האנטיביוטיקה הינה משמעותית וחשובה למניעת הדבקה חוזרת במחלה ולמניעת עמידות החיידקים לאנטיביוטיקה.
ראו גם: