ברונכיטיס הינה דלקת הסמפונות אשר מלווה בהצרת צינורות אלה עקב הצטברות כיח וליחה. שיעול אשר מלווה בליחה, פעמים רבות, יחשיד לאבחנה של ברונכיטיס.
אולם חובת הרופא לבצע בדיקות נוספות ומעמיקות בכדי לבדוק את מהות הבעיה והגורמים לה. השיעול הליחתי הינו סימפטום, אשר פעמים רבות מדווח כמוריד איכות חיים ומפריע למהלך חיי היומיום והפעילויות הכרוכות בו. שיעול זה, הנקרא גם שיעול פרודקטיבי (יצרני) מכיל בתוכו את המזהמים השונים.
תפקיד הליחה היא להוציא את הגורמים המזהמים מדרכי האוויר. לכן ידוע כי שיעול המלווה בליחה הינו מנגנון הגנה של הגוף ומקורו בריאות ובתהליכים פגועים.
תסמינים נוספים בברונכיטיס יהיו חרחורים, כאבי ראש ולפעמים אף חום, עייפות וכאבים בחזה. כמו כן, פעמים רבות נשמעות גניחות אשר אופייניות למחלה זו ומתבטאות בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות ובמהלך הלילה.
אבחון מצבי דלקת
אבחון הברונכיטיס ייעשה על פי רוב, לפי התסמינים הקליניים עליהם מתלונן החולה, אשר הינם אופייניים למצב זה. כמו כן, הבדיקה הפיזיקלית שייבצע הרופא תהיה בעזרת סטטוסקופ, בכדי לשמוע את קולות הנשימה ומצב הריאות.
בברונכיטיס אקוטית, לפעמים, תילקח תרבית מהליחה עצמה בכדי לוודא את סוג הווירוס או החיידק אשר מהווה את מקור הבעיה. תוצאה זו תיקבע את המשך הטיפול, ואת הצורך באנטיביוטיקה כאשר המדובר על חיידק מזהם.
עם זאת, פעמים רבות, חולים אשר חשודים בברונכיטיס אקוטית, מאובחנים כך רק על סמך התסמינים הקליניים, ומיעוטם יאושר במעבדה. למרות ההתקדמות הרבה, לפעמים, תוצאות המעבדה לא יוכלו לאשר את נוכחות המזהם בריר.
בברונכיטיס כרונית, יאובחן היחס בין התאים אשר מייצרים את הריר לבין עובי הדופן. תוצאה זו תבטא את מצב תפקודי הריאה. במצבים מתקדמים, יחס זה יעלה כך שיבטא חוסר גמישות של הריאה, היצרות בסמפונות, ומבחינה קלינית החולה יתקשה לנשום.
מעבר לסימנים הקליניים יתושאל החולה לגבי ההיסטוריה הרפואית. מצבים בהם קיימת נטייה לברונכיטיס כרונית במשפחה, עישון או חשיפה לזיהום אוויר לאורך זמן יחשידו אף הם לכיוון ברונכיטיס כרונית.
לאחר אבחנה זו יידרש החולה להמשך טיפול ומעקב באחת ממרפאות הריאות המקצועיות והמנוסות יותר בתחום מחלות אלה.
אבחנה מבדלת
מעבר לברונכיטיס, הגורמים לשיעול וליחה יכולים להיות רבים, כמו רפלוקס, עישון או זיהומיים חיידקיים אחרים. למשל יש לבצע משטח גרון בכדי לשלול נוכחות של חיידק השעלת (Pertussis), או בדיקה לגילוי חומציות בוושט בכדי לשלול את קיומו של רפלוקס קיבתי, וצילום חזה בכדי לשלול דלקת ריאות.
מעבר לכול, גם כאשר ברור כי המדובר על ברונכיטיס, יש להמשיך את המעקב בכדי לוודא את רמת תפקוד הריאות ושלילת סיבוכים אחרים. בדיקות אלה ייכללו בדיקת סטורציה (ריווי חמצן) ובדיקת תפקודי ריאות.
בבדיקה זו מודדים את כמות האוויר הננשפת באופן מכוון, כמו גם בזמן שאיפה. הבדיקה, אשר נעשית באמצעות מכשיר הספירומטר, בודקת, למעשה את נפחי הריאה הפונקציונליים המתפקדים.
בדיקות אלרגיות נוספות, וצילומי חזה יאפשרו לקבוע האם מדובר על בעיה אסתמטית, או אלרגיה כלשהיא.
כאשר לא נמצא שום גורם אחר אשר יכול לתת פתרון לבעיית השיעול, ישקול הרופא אבחנה של ברונכיטיס כרונית.
עם זאת, האבחנה תיעשה מעבר לתסמינים הקליניים גם על ההיסטוריה הרפואית כפי שהיא מסופרת על ידי החולה ומשך זמן התלונות.
בדרך כלל כאשר המדובר על ברונכיטיס כרונית, שיעול מלווה בליחה יצביע על התקדמות המחלה והתפתחותה.
הגדרת הברונכיטיס הכרונית תהיה על סמך שיעול ליחתי הנמשך מעבר לשלושה חודשים, וחזרת התסמינים לאורך תקופה של שנתיים.
