ברונכיטיס הינה מחלת ריאות אשר יכולה להתבטא באופן אקוטי או כרוני. היא נקראת גם דלקת סמפונות, ומתבטאת בהצרת צינורות אלה, אשר מטרתם הראשונית היא להכניס אוויר לריאות.
ההבדלים בין שני סוגי הברונכיטיס (האקוטי והכרוני) יהיה באופן הופעתם ובדרגת חומרתם. ברונכיטיס אקוטי, יתפתח באופן מהיר, בדרך כלל עקב גורמים מזהמים, בעוד שברונכיטיס כרוני הינו מחלה מתמשכת אשר בדרך כלל מהווה חלק מתסמונת COPD. הגורמים השונים לכל אחת מחלות אלה מובילה לטיפול אחר וייחודי.
הסימפטומים בברונכיטיס יהיו זהים פחות או יותר בשני הסוגים, מכיוון שהמקור להם הוא חסימת דרכי הנשימה.
החולים עלולים לסבול משיעולים מלווי ליחה, בעיות נשימה אשר יתבטאו בצפצופים ומאמץ נשימתי, חולשה ועייפות הן בזמני מאמץ והן בזמן בו לא נעשית פעילות.
בבדיקת החולה יישמעו חרחורים ורעשי נוזל בוושט.
במקרים חריגים יכולות להיראות אף בצקות, אשר נגרמות מחוסר תפקוד ריאתי, ואף לבבי.
אצל תינוקות, פעמים רבות, חוסר היכולת להשתעל ולהוציא את הליחה המצטברת מוביל למחלה חורה יותר אשר עלולה להסתבך ביתר קלות.
ברונכיטיס אקוטי
הגורם לברונכיטיס אקוטי יהיה זיהום כלשהו. בדרך כלל הגורם השכיח הינו ווירוס (בתשעים אחוז מהמקרים), בעוד שבמיעוט המקרים מחולל המחלה יכול גם להיות חיידק.
זמן המחלה יהיה ארוך יחסית למחלות אחרות ועלול לקחת אף מספר שבועות של החלמה. דרכי הנשימה, בזמן המחלה, ייראו מודלקים וצרים עקב כמויות הליחה הרבות. באבחון, יישמעו צפצופים בזמן הנשימה, והחולה יתלונן על שיעול עם ליחה או בלעדיה, חום, עייפות ולפעמים אף על כאבים בחזה.
בכדי לדעת ולאבחן את גורם המחלה באופן מוחלט, תילקח דגימה מהליחה, לצורך תרבית. שאר הבדיקות יהיו כלליות יותר, בכדי לוודא נוכחות של דלקת, כמו בדיקות דם או צילומי חזה.
בבדיקות אלה אפשר יהיה לראות סטייה בתאי הדם הלבנים, השייכים למערכת החיסון. ובצילום החזה תיראה הדלקת, ומבנה ריאה אשר אופייני למחלה.
הטיפול בברונכיטיס אקוטי יכלול לרוב אנטיביוטיקה רחבת אפקט, ולפעמים אף יינתנו מרחיבי דרכי נשימה, בכדי להקל על הסימפטומים. כמו כן, מעקב רפואי יהיה הכרחי בכדי לשלול סיבוכים ודלקות ריאות נלוות.
ברונכיטיס כרוני
ברונכיטיס כרוני הינו מצב מתקדם, אשר ממנו יסבול האדם שבועות ולפעמים חודשים. הסימפטומים במקרה זה יהיו שיעולים מלווי ליחה למשך לפחות 3 חודשים, ומצבים של גודש חוזר.
במקרה בו נראית החמרה בתהליך המחלה או הישנותה למרות הטיפולים, היא תוגדר כברונכיטיס כרונית. הגורם המרכזי לברונכיטיס כרונית הינו עישון, הן אקטיבי והן פאסיבי. עקב המהלך ההתפתחותי של המחלה, היא נחשבת כחלק מסינדרום COPD, אשר מערב מספר מחלות ריאה.
לפעמים, כמו במקרה של אנשים אסמטיים, ברונכיטיס עלולה להיגרם מתגובה אלרגית. בדרך כלל חולים אלה יהיו רגישים למצבים אלה, ויסבלו מקוצר נשימה בזמן מנוחה ופעילות. במקרה כזה, יטופלו החולים במרחיבי סמפונות, אשר בדרך כלל נלקחים בשאיפה.
אנשים אשר רגישים למצבים של ברונכיטיס כרונית חייבים להימנע מהגורמים העיקריים אשר מהווים מקור סיכון, כמו עישון, או מגורים בסביבה מזוהמת.
עישון מעודד את יצור הליחה ופוגע באופן כרוני בתפקוד הריאות, כמו גם סביבה מזוהמת העשירה בפיח. יש המאמינים כי מתחים וחרדות מוסיפים לגורמי הסיכון ולהתפתחות ברונכיטיס, עקב השפעתם ההרסנית על מערכת החיסון, וחשיפת החולה הרגיש למגוון מחלת ומזהמים.
במקרה של ברונכיטיס גרוני, הטיפול הראשוני יהיה מניעת חשיפת החולה לגורמי סיכון אלה. לפעמים פעולה זו מאפשרת את ריפויו המלא של החולה. גם במקרים בהם הריפוי אינו מושלם, ישנה הפחתה בחומרת הסימפטומים ובהתפתחות המחלה.
