רוב דלקות הריאות אצל מבוגרים נגרמות על ידי חיידקים, שמגיעים אל דרכי האוויר ומתיישבים בריאות שם גורמים לדלקת.
המחולל העיקרי הגורם לדלקת ריאות בקטריאלית הוא פנאומוקוק, או בשמו הנוסף Streptococcus pneumoniae, אשר נחשב לפתוגן המוביל הגורם לדלקת ריאות אצל מבוגרים בריאים.
מלבד הפנאומוקוק, קיימים מחוללים חיידקיים נוספים שיכולים לגרום להופעת דלקת הריאות, אך הם פחות שכיחים. דלקת ריאות בקטריאלית בדרך כלל קלה לטיפול, מכיוון שהחיידקים שגורמים אותה רגישים בדרך כלל לאנטיביוטיקה שמצליחה לחסל אותם ומשיגה תוצאות טובות.
הבעיה מתחילה כאשר מדובר בזן של חיידקים שפיתח עמידות לטיפול האנטיביוטי ואינו מושפע מהטיפול התרופתי. זנים אלה נמצאים בעיקר בבתי החולים, וגורמים לסיבוכים קשים אצל אלו שנדבקו מהם.
סימני דלקת ריאות בקטריאלית
דלקת ריאות בקטריאלית היא בעלת הסתמנות קלינית אופיינית מאוד, שמרמזת שאכן מדובר בדלקת מסוג זה.
- חום – חולים עם דלקת ריאות בקטריאלית מגיעים בדרך כלל עם חום גבוה, צמרמורות והזעה. במקרה זה החום עולה באופן מיידי, ועומד בדרך כלל על מעל 39 מעלות. מלבד החום מלווים סימנים דומים שקשה מאוד לפספס.
- שיעול עם ליחה – דלקת ריאות בקטריאלית גורמת בדרך כלל להופעת ליחה בצבע חום או צהוב במהלך השיעול. חולים בדלקת ריאות מסוג זה יכולים כמובן להוציא את הליחה ואת הכיח.
- כאב חזה – בדרך כלל מדובר בכאב בעל אופי פלאוריטי, המאופיין בכאב חד וממוקם מאוד אשר מתגבר בשאיפה.
הטיפול בדלקת ריאות בקטריאלית
הטיפול בסוג זה של דלקת ריאות הוא בדרך כלל פשוט ומתבצע על ידי אנטיביוטיקה. מקרים אלו של דלקת ריאות מגיבים בדרך כלל היטב לטיפול אנטיביוטי, ותוך מספר ימים ניתן לחוש בשיפור. ברוב המקרים דלקת ריאות בקטריאלית באנשים בריאים חולפת תוך מספר ימים ואינה גורמת נזקים ארוכי טווח. לעומת זאת באנשים שאינם בריאים, המחלה עלולה לגרום לסיבוכים ודורשת אשפוז ממושך.
דלקת ריאות משנית
לעתים דלקת הריאות הבקטריאלית היא משנית לזיהום נגיפי של דרכי האוויר. מקרים אלו אופייניים בעיקר אצל ילדים או אצל אנשים שאינם בריאים, ומופיעים לאחר זיהום נגיפי.
במקרים רבים, זיהום נגיפי של דרכי האוויר פוגע בהגנה הטבעית שלהן ובכך מאפשר לחיידקים להגיע לריאות.
בעוד מערכות ההגנה הטבעיות של הגוף מונעות בצורה טובה את כניסת החיידקים, בזמן זיהום נגיפי מערכות אלה נחלשות ועלול להיגרם זיהום בקטריאלי משני.
אי לכך, במקרים של זיהום נגיפי קשה או כאשר קיים חשש לזיהום בקטריאלי משני, מספקים לחולים טיפול אנטיביוטי מונע על מנת "להקדים תרופה למכה" ולמנוע את הזיהום המשני.
אבחנה של דלקת ריאות חיידקית
האבחנה של דלקת ריאות חיידקית מתבססת על הסיפור הקליני והחשד הכללי, וניתן לחדד אותה באמצעות בדיקות מעבדה שונות:
- בדיקת ליחה – מאפשרת לאפיין את הרכב הליחה ולבודד את החיידק שגרם לדלקת הריאה ולאבחן בדרך זו את הפתוגן המדויק שגרם לכך. בזכות תרבית הליחה ניתן להתאים את האנטיביוטיקה בצורה טובה יותר ולהבין את מהלך המחלה בצורה משופרת. יש לציין שבדיקת תרבית הליחה אינה פשוטה, ולא תמיד משיגה תוצאות טובות.
- צילום חזה – הימצאות תסנין ממוקם בצילום החזה מעידה בדרך כלל על זיהום חיידקי פנאומוקוקלי. לעומת זאת, תסנינים מפושטים מכוונים יותר לזיהום מסוג אחר.
- ספירת דם – עליה בספירת הכדוריות הלבנות בספירת הדם יכולה לכוון לדלקת ריאות בקטריאלית. לא תמיד ממצא זה רגיש מספיק אך ניתן בדרך זו לכוון את האבחנה ולהגביר את החשד.