טיפול בדלקת ריאות

הטיפול בדלקת ריאות מתבסס על חומרת המחלה והאורגניזמים המעורבים ביצירת הדלקת. קיים טיפול שונה בדלקת ריאות על רקע נגיפי לעומת דלקת חיידקית, וכמו כן מטפלים בדרכים שונות במקרה שמדובר במחלה קשה ומסכנת חיים לעומת מחלה קלה באדם בריא.

בהתאם להופעת המחלה ולבריאות החולה הרופא המטפל מחליט על הטיפול שתפקידו להפחית את התהליך הדלקתי, לגרום לחיסול הפתוגנים ולהחזיר למטופל את היכולת לנשום בצורה טובה.

טיפול אנטיביוטי

טיפול אנטיביוטי משמש במקרים של דלקת ריאות על רקע חיידקי. כידוע, אנטיביוטיקה לא משפיעה על נגיפים, ולכן במידה ומדובר בדלקת חיידקית משתמשים בטיפול אנטיביוטי.

על פי הסתמנות הדלקת, ניתן להבין מהו הפתוגן המעורב ולהתאים את האנטיביוטיקה.

אחת הבעיות בטיפול בדלקת ריאות הוא התפתחות זני חיידקים העמידים לטיפול אנטיביוטי, ובעיה בטיפול האנטיביוטי המקובל. בעיית העמידות נגרמת בעיקר בזנים שנמצאים בבתי החולים, ובמצבים אלה קיים קושי רב לטפל במחלה.

קיימים מספר סוגי אנטיביוטיקה המשמשים לטיפול בדלקת ריאות. בחירת האנטיביוטיקה תלויה בחומרת המחלה, סוג החיידק ובריאותו הכללית של החולה.

על פי הערכת הרופא ניתן לטפל באנטיביוטיקה מהסוגים הבאים: מוקסיפן, אוגמנטין, זינאט, קווינולונים, אזניל וסוגים נוספים.

הטיפול הראשוני אשר מספקים לחולים מתבצע מבלי לאבחן את סוג החיידק והעמידות לאנטיביוטיקה.

במקרים בהם חושדים בהדבקה בזן עמיד (כמו לדוגמא בבתי חולים), לוקחים תרבית ליחה על מנת לבודד את החיידק ולהתאים את האנטיביוטיקה.

יש לציין שהטיפול האנטיביוטי משיג תוצאות טובות מאוד ומפחית את התהליך הדלקתי.

שימוש נכון באנטיביוטיקה גורם לחיסול החיידק ומונע התפתחות זנים עמידים, ולעומת זאת שימוש חובבני עשוי לגרום נזקים ולהוביל להתפתחות זנים עמידים.

ועל כן, אין להשתמש באנטיביוטיקה באופן עצמאי, ובכל מקרה של חשד לדלקת ריאות יש להגיע אל הרופא לאבחנה והתאמת טיפול.

תרופות נוספות

ניתן להשתמש בתרופות נוספות על מנת להקל על הכאב, להוריד את החום ולשפר את ההרגשה הכללית של החולים.

תרופות להורדת חום

תרופות כמו אקמול או נורופן עוזרות להקל על החום ולהוריד את טמפרטורת הגוף. השימוש בתרופות אלה עוזר גם להקלה על הכאב ולשיפור ההרגשה הכללית, ועוזר להתקדמות ההחלמה.

במקרה של דלקת נגיפית לא ניתן לטפל באנטיביוטיקה, ולכן שימוש בתרופות מסוג זה עוזר להקל בצורה משמעותית על הסימנים ולשפר את ההרגשה הכללית.

תרופות להקלה על השיעול

באופן כללי, לא נהוג להשתמש בתרופות למניעת שיעול במקרים של דלקת ריאות. לשיעול תפקיד פיזיולוגי חשוב בהרחקת מזהמים מדרכי האוויר, ולא רצוי למנוע אותו במקרים של דלקת ריאות.

במידה והשיעול חמור מאוד ומונע נשימה סדירה, נוטים להשתמש במידה מועטה בתרופות להקלה על השיעול על מנת לשפר את ההרגשה הכללית ולהקל על סימני הדלקת.

שימוש בחמצן

במקרים קשים של דלקת ריאות מופיע קוצר נשימה קשה הגורם להיפוקסיה. חולים אלה מתאמצים מאוד במהלך הנשימה וסובלים מירידה בריווי החמצן בדם, ועל כן יש לטפל בהם בחמצן.

החמצן מקל על נשימתם של החולים ומקל על המאמץ הכרוך בתהליך הנשימה ומונע את החמרת המצב. הטיפול בחמצן דורש אשפוז ומעקב צמוד, ועל כן מבוצע במקרים חמורים בלבד.

מתי מאשפזים חולים בדלקת ריאות?

אשפוז והשגחה הם חלק חשוב מאוד בתהליך הטיפול בדלקת ריאות, בעיקר אצל חולים הנמצאים בסיכון אשר עלולים לסבול מהחמרה משמעותית של המצב.

מאשפזים חולים בדלקת ריאות במידה ומדובר בחולים מעל גיל 65, חולים אשר מצבם התדרדר במהירות וחולים בעלי קשיי נשימה רציניים הדורשים טיפול בחמצן.

כמו כן, מקרים של חולים עם מחלות רקע כמו כשל חיסוני או מחלות ריאה נשארים לאשפוז והשגחה במידה ומצבם עלול להתדרדר.

ראו גם:

אנטיביוטיקה גורמת להתפתחות אלרגיות ואסתמה