אטלקטזיס נגרמת מאובדן נפח הריאה כתוצאה מחוסר יכולת להרחיב את חללי האוויר. תמט הריאה מפחית את אוורור הריאה, שחלוף החומרים וגורם לירידה בריווי החמצן בדם ודליפת דם בלתי מחומצן מעורק לווריד ברקמת הריאה.
אטלקזיס יכול להיות מולד או נרכש (ראשוני או שניוני). כמו כן, הוא יכול להיגרם עקב מצבים מכניים כמו טראומה ופגיעה בעמוד השדרה, וניתוחים כלשהם או מצבים פתולוגיים כמו מחלות ריאה שונות וכרוניות.
באטלקטזיס, יכולת הנשימה מופרעת ונעשית לא יעילה, עקב חוסר היענות הריאה להתרחב. חוסר החמצן גורם לכיווץ כלי הדם הריאתיים. לכן אטלקטזיס יתבטא בשיעול, חום וליחה.
בבדיקה יישמעו צפצופים. ובבדיקה פיזיקלית, אפשר יהיה לשמוע ניקוש עמום באזור האטלקטזיס, הפחתת קולות נשימה ותנועת בית חזה לא שיוויוני או מופחתות.
בצילום, אפשר יהיה לראות את חלק הריאה אשר קרס כלבן. לרוב, לא תהיה בעיה לאבחן מצב זה, עקב תלונות החולה וממצאים חד משמעיים בבדיקה ובצילום. תסמינים אלה, לרוב ייעלמו עם התחלת הטיפול היעיל והטיפול בגורם הבעיה הראשוני.
אטלקטזיס ראשוני ושניוני
אטלקטזיס ראשוני הינו תמט ריאה אשר מתרחש עקב שאיפה לא מלאה של נפח אוויר. נגרם לרוב ממחלות נוירולוגיות, או שריריות אשר בהן ישנה הגבלה כלשהי על התרחבות בית החזה.
כמו כן, ייצור לחץ אטמוספירי נמוך, וירידה במתח הפנים של הנאדיות יגרום אף הוא לאטלקטזיס. מתח הפנים אשר נשמר על ידי הסורפקטנט, יכול להיגרם במצבים של מצוקה נשימתית לאחר טראומה או עקב לידה מוקדמת של פגים בעלי חוסר בשלות ריאתית.
אטלקטזיס שניוני יכול לנבוע ממחלות ריאות כרוניות כמו למשל ברונכיאקטזיס. תגובת הדלקת המאפיינת מחלה זו בברונכוסים, גורמת להם להפריש מוקוס לתוך דרכי האוויר.
הפרשה צמיגית זו מובילה לחסימת דרכי האוויר באופן חלקי או מלא. כאשר תתרחש חסימה מלאה, יתרחש גם תמט של הריאה.
מחלות ריאה אחרות המאופיינות בחסימת דרכי האוויר עקב הפרשות מרובות וצמיגיות כמו CF, אף הן עלולות להוביל לאטלקטזיס. אטלקטזיס אצל ילדים נפוץ בשאיפת גוף זר, ובחסימת הסמפונות באופן מלא.
הגורמים לאטלקטזיס
חולים אשר עברו ניתוחים, פעמים רבות, לא נושמים בצורה אפקטיבית, מחשש לכאבים, ולכן עלולים לסבול מאטלקטזיס ראשוני, מחד.
מאידך, הם עלולים לסבול גם מאטלקטזיס חסימתי עקב גירוי האפיתל על ידי גזי הרדמה. מכיוון שהברונכוס נחסם, הגז אשר נמצא בנאדיות מתחת לאזור החסימה נספג למחזור הריאתי. במידה וכל הגזים של הנאדיות יספגו, הן יתרוקנו ויתמוטטו, כפי שקורה לבלון המאבד את האוויר.
מנגנון נוסף אשר עלול להוביל לאטלקטזיס הינו כאשר ישנה דחיסה של הריאה או הברונכוסים, מצב נפוץ במצבים מולדים.
ילדים אשר נולדים עם בעיה אנטומית כמו כאשר העורק הריאתי אינו נמצא במקומו הסטנדרטי, עלולים לפתח אטלקטזיס. גידולים הינם סיבה נפוצה נוספת לחסימות חוזרות. באבחון אטלקטזיס יש לבדוק באופן עמוק את הסיבה האמיתית לכך, בכדי לשפר את יעילות הטיפול.
הטיפול המוצע
הטיפול באטלקטזיס יהיה על פי הסיבה והמנגנון אשר הוביל להתרחשותו. באטלקטזיס ראשוני יהיה צורך בהרחבת הריאות.
לפני לידת פגים, למשל, יוחדר סורפקטנט בהזרקה לעוברים, ולאחר לידתם. לחולים בוגרים יותר יהיו סוגים שנים של אוורור מכני. אטלקטזיס שניוני או חסימתי יטופל בהפחתת החסימה של דרכי האוויר על ידי פיזיותרפיה נשימתית.
במקרים קיצוניים או כרוניים יהיה צורך בשיטות פולשניות כמו ניתוח להסרת האזור הפגוע או פרונכוסקופיה המלוות במתן אנטיביוטיקה. לרוב, מצב התמט יהיה הפיך וניתן לטיפול. במקרה והתמט הינו כרוני עלולים להופיע סיבוכים כמו אבצסים ריאתיים.