כוויות במערכת הנשימה

"כמו אוויר לנשימה" הוא ביטוי נפוץ בו משתמשים על מנת לתאר ולהדגיש עד כמה דבר מה הוא חשוב. ביטוי זה לא נוצר סתם כיוון שאוויר לנשימה הוא אחת הסיבות שבגללה כולנו ממשיכים לחיות וכל בעיה או פגיעה שמונעת את כניסת האוויר ולא מאפשרת נשימה תקינה, יכולה להוות צרה צרורה.

האוויר אותו אנו נושמים רווי בגזים שונים, מבין כל הגזים הללו אנו זקוקים לגז החמצן. הגוף שלנו משתמש בחמצן כמו שמכונית משתמשת בדלק ובלעדיו לא תהיה לנו אנרגיה בכדי לספק את מיליוני התהליכים שמתרחשים בכל אחד מתאי גופנו בכל רגע נתון.

מערכת הנשימה

החמצן שבאוויר נכנס לגוף דרך מערכת מפותלת של צינורות שתפקידה לחמם ולהוסיף לחות לאוויר הנשאף, וכמו כן לנקות אותו מפיח וחומרים נוספים שאינם רצויים לנו. מערכת צינורות זו מובילה בסופו של דבר אל הריאות.

אנו יכולים לנשום אוויר דרך האף או דרך הפה כאשר נשימה דרך האף מומלצת יותר שכן האוויר עובר שם סינון ראשוני מלכלוך על ידי השערות שנמצאות בו.

האוויר שנשאף מגיע לקנה הנשימה ומשם מתפצל לשני צינורות בשם ברונכוסים המובילים כל אחד לריאה אחרת. כל ברונכוס מתפצל עוד פיצולים רבים עד ההגעה לחלק הפעיל של הריאה- הנאדיות, בהן מבצע חילוף הגזים.

דרכי הנשימה מצופות בתאים מיוחדים הקרויים תאי אפיתל ושלמותם חיונית לצורך הכנת האוויר הנשאף לכניסה לריאות.

ממה נגרמות כוויות במערכת הנשימה?

כוויות במערכת הנשימה יכולות להיווצר כתוצאה ממספר גורמים:

הגורם הראשון הוא חשיפה לאוויר בטמפרטורות גבוהות. בדיוק כמו כוויות על העור שנוצרות כתוצאה ממגע במשטח חם, גם כוויות בדרכי הנשימה יכולות להיווצר כתוצאה משאיפה של אוויר חם. מצב כזה יכול להיווצר בעקבות שאיפה של קיטור (אדי מים בטמפרטורה גבוהה מ-100 מעלות).

גורם נוסף ליצירה של כוויות במערכת הנשימה הוא שאיפה של עשן, כפי שקורה פעמים רבות לאנשים שנמצאים לכודים במבנה שעולה באש או בקרבה של שריפה גדולה.

כוויות בדרכי הנשימה יכולות להיווצר גם כתוצאה משאיפת אדים של כימיקלים נדיפים וחומרים רעילים אחרים- לדוגמא אדים של אקונומיקה או מסירי שומנים בריכוז גבוה.

כוויה בדרכי הנשימה

כאשר אנו מקבלים כוויה על העור התגובה המיידית היא אדמומיות ונפיחות. גם תאי האפיתל המיוחדים שמצפים את דרגי הנשימה מגיבים בצורה דומה. התאים נהרסים וכתוצאה מכך נוצרת במקום נפיחות שיכולה אף להגיע למצב של בצקת. הנפיחות נוצרת בשל תגובה דלקתית והגעה של תאי דלקת ונוזלים לאזור שנפגע.

צינורות הנשימה הגדולים שלנו עטופים בסחוס שאינו מאפשר להם גמישות רבה. לאחר שאיפת אוויר חם ויבש- כמו במקרה של שאיפת עשן משריפה, סכנת הפגיעה העיקרית היא לדרכי הנשימה העליונות- במידה ומתפתחת בהן בצקת היא עלולה לגרום לחסימה שלהם ולחוסר מעבר אוויר. הבצקת מתפתחת לרוב 12-36 שעות מרגע הפגיעה וחולפת תוך 3-4 ימים.

שאיפה של אויר חם ולח כמו אדי קיטור, יוצרת כוויה ברמת הנאדיות שתביא לפגיעה בשחלוף הגזים ויכולה אף לגרום לבצקת ריאות או דלקת ריאות.

מה אפשר לעשות?

במידה והינכם נמצאים באזור בו קיים עשן או אדים חמים אחרים, מומלץ להשתמש במסכה או לכסות את אזור האף והפה במטפחת רטובה במידת האפשר.

במקרים של חשד לכוויה בדרכי הנשימה, צוותי ההצלה מונחים לבצע פעולות שיבטיחו שמירה על נתיב אוויר פתוח. פעולה אחת כזו היא הכנסה של צינור לקנה הנשימה הנקרא "טובוס". זהו צינור קשיח שמונע סגירה של דרכי האוויר על-ידי בצקת, ודרכו מזרימים חמצן למטופל שנפגע.

במקרים חמורים יותר מבוצע חתך של קנה הנשימה ודרכו מוכנסת צינורית המזרימה חמצן אל דרכי הנשימה החסומות.

טיפול מתקדם יותר בבית החולים כולל מתן תרופות אנטיביוטיות ותרופות נוגדות דלקת בכדי להפחית מהבצקת. כמובן שניתן גם טיפול בחמצן.