התרופות הנפוצות ביותר בטיפול במחלת האסתמה הם מרחיבי סימפונות. תרופות אלה ניתנות בדרך כלל על ידי משאפים, ומאפשרות לטפל באופן מיידי בהיצרות הסימפונות ולפתוח אותן.בזכות השימוש במרחיבי הסימפונות חולי אסתמה רבים יכולים להתמודד בצורה טובה עם התקפי האסתמה ולשמור על אורח חיים תקין.
מרחיבי הסימפונות פועלים על השריר החלק של דרכי הנשימה, ובכך גורמים להרחבת ההתכווצות הגורמת להתקפי האסתמה.
בזכות הטיפול הממוקד המתבצע באמצעות משאף, התוצאות מצויינות ומושג שיפור מיידי עם תופעות לוואי מועטות.
קיימים מספר סוגים של מרחיבי סימפונות, והנפוצים ביותר הם בטא-אגוניסטים, אנטי כולינרגים ותיאופילין.
בטא אגוניסטים
זוהי קבוצת התרופות היעילה והנפוצה ביותר, אשר מאקטבת את רצפטורי בטא שגורמים להרחבת דרכי הנשימה.
הפעולה הראשונה בזמן הטיפול בתרופות אלה היא רלקסציה של דרכי האוויר והרחבתם, ובזכות כך התקף האסתמה נפסק.
בנוסף, השימוש בתרופות אלה משיג אפקטים נוספים כמו עיכוב תאי מאסט (המעורבים בתהליך האלרגי). התרופות מסוג בטא אגוניסטים מתחלקות ל-2 קבוצות עיקריות – מרחיבי סימפונות לטווח הקצר ומרחיבי סימפונות לטווח הארוך.
מרחיבי סימפונות לטווח הקצר
אלה תרופות המשיגות אפקט באופן מיידי, הנמשך למשך זמן קצר של 3-6 שעות. בשל התגובה המהירה, תרופות אלה משמשות במקרים של התקפים, בעיקר כאשר האסתמה לא מאוזנת.
בנוסף, תרופות אלה יעילות למניעת התקפים כאשר נלקחות לפני פעילות גופנית. התרופות הנפוצות מסוג זה הן ונטולין ובריקלין, הנלקחות על ידי משאף או אינהלציה.
מרחיבי סימפונות לטווח הארוך
קבוצה נוספת של מרחיבי הסימפונות הן תרופות הפועלות לטווח הארוך. תרופות אלה יעילות למשך 12 שעות ונלקחות בשאיפה פעמיים ביום.
תפקיד התרופות מסוג זה הוא כטיפול מונע, ובזכות השימוש בהן ניתן להפחית את השימוש במרחיבי הסימפונות לטווח הקצר. יש לציין שמקובל להשתמש בתרופות אלה בשילוב עם סטרואידים בשאיפה, על מנת להשיג גם אפקט אנטי דלקתי.
התרופות הנפוצות במשפחה זו הן פורמטרול וסלמטרול, ובדרך כלל משתמשים בהן כתרופות המשולבות עם סטרואידים כמו סימביקורט.
אנטי כולינרגים
משפחה נוספת של תרופות המשמשות כמרחיבי סימפונות הן אנטי כולינרגים כמו ipratropium bromide הנקרא גם ארובנט. תרופות אלה מונעות את הגירוי העצבי שגורם לכיווץ הסימפונות והפרשת הריר.
אלה תרופות פחות יעילות מאשר הבטא אגוניסטים מכיוון שהן פועלות רק על מנגנון מצומצם של כיווץ הסימפונות. ולכן, בשל הפעילות המוגבלת ואיטיות התגובה, תרופות אלה משמשות בתוספת למרחיבי סימפונות אחרים במקרים קשים.
תיאופילין
תיאופילין היא תרופה פחות נפוצה, שיצאה משימוש קבוע בשנים האחרונות. תרופה זו פועלת במנגנון שונה הגורם גם כן לרלקסציה של השריר החלק ולהרחבת הסימפונות. השימוש בתיאופילין מתבצע בתוספת למרחיבי סימפונות אחרים וסטרואידים, והוא יכול לעזור לשיפור מצבם של חולים מסויימים.
תופעות לוואי
רוב התרופות להרחבת הסימפונות ניתנות במשאף, ולכן לא כוללות תופעות לוואי משמעותיות. התרופה בעצם ממוקדת לאזור דרכי האוויר ועל כן לא גורמת לתופעות סיסטמיות קשות. אי לכך, ניתן להשתמש בתרופות אלה בביטחון רב וללא סיכון משמעותי.
תרופות מסוג בטא אגוניסטים יכולים לגרום לתופעות שונות כמו האצה בקצב הלב הכוללת "דפיקות לב" ורעד, המופיעים בעיקר אצל מטופלים מבוגרים. התרופות ממשפחת האנטי כולינרגים גורמות לעתים ליובש בפה, ואצל מבוגרים עלולות להביא להתפתחות גלאוקומה או אצירת שתן.
תאופילין עלול לגרום לתופעות לוואי קשות יותר, מכיוון שמדובר בתרופה הנלקחת דרך הפה ועוברת ספיגה סיסטמית. תופעות הלוואי הטיפוסיות לתיאופילין הן בחילה, הקאות וכאבי ראש.
כמו כן, תרופה זו יכולה לייצר בעיות באינטרקציה עם תרופות אחרות ולגרום לתופעות קשות יותר כמו אריתמיה והתקפים אפילפטיים כאשר מדובר בריכוזי תרופה גבוהים.