שעלת – מחלה זיהומית בקנה הנשימה

שעלת הינה מחלה זיהומית הנגרמת בדרכי הנשימה. המחלה עלולה לפגוע בכל גיל, כאשר אוכלוסיית הסיכון לפתח תסמיני מחלה קשים הינם תינוקות מתחת לגיל שנה.

כיום שכיחות המחלה היא קטנה מאד, מכיוון שהילדים מתחסנים כנגדה. מחלה זו נחשבת לאחת המחלות המדבקות ביותר, אשר עלולות לגרום למגיפה, באם הן לא מטופלות או נמנעות מלכתחילה.

מדי מספר שנים, גם בישראל, ישנה התקפה של מחלת השעלת אשר מדווחת ומטופלת באופן מיידי. הסיבה לכך יכולה להיות נעוצה בירידת החיסוניות עם השנים.

אבחון המחלה נעשה על פי הסיפור הקליני ובדיקת עצם ההיחשפות לחולה שעלת אחר. לווידוא האבחון, אפשר לעשות בדיקת תרבית לנוזלים הנלקחים מאזור האף.

גורמי המחלה

החיידק אשר גורם לשעלת נקרא Bordetella pertussis, והוא נמצא באזור האף והלוע, ייחודי לבני האדם. ההדבקה מאדם לאדם נעשית על ידי נשימת האוויר ליד האדם החולה.

לכן חולים אלה חייבים להיות בבידוד עד הריפוי המלא, אשר אורך כשמונה שבועות לערך ואף יותר מכך. הסיכוי להידבק גבוה במיוחד בשלביה ההתחלתיים של המחלה, כאשר לוקח בערך שבועיים לזמן הדגירה, כלומר מרגע ההדבקה ועד פרוץ המחלה.

המנגנון הספציפי אשר גורם לשעלת לא מובן עד הסוף, מכיוון שרוב הניסויים נעשים על חולדות אשר אינן בעלות יכולת שיעול.

התפרצות השעלת שכיחה יותר בעונות המעבר ובחודשי החורף. באוכלוסיות אשר לא מחסנות את ילדיהן, שיעורי המחלה גבוהים יותר.

החיסון עצמו עלול להיות בעל תופעות לוואי קשות, אולם קלות יותר מאשר תסמיני המחלה ותופעות הלוואי הנלוות לה.

תסמיני המחלה

בתחילה תסמיני השעלת נראים כמו הצטננות, כאשר האדם משתעל באופן קל, מתעטש ונראה מצונן. לאחר מספר ימים, השיעול מתחזק ונעשה טורדני וחזק מאד ומלווה בכיח.

השיעול האופייני לשעלת נשמע כנביחת כלב. התקפי השיעול עלולים לחזור על עצמם מספר פעמים רב ביום, עד התשת החולה והרגשת מחנק. לפעמים לאחר השיעול, ישנה אפיזודה של הקאה.

השיעול החזק מוריד את אחוז ריווי החמצן בדם (סטורציה) ולכן מהווה איום גם על איברים אחרים אשר לא יקבלו את החמצן הדרוש להם. סיבוכים לא רצויים עלולים להיות ברונכיטיס, דלקת ריאות, דלקות אוזניים או אפילו שברים בצלעות כתוצאה ממאמץ השיעול.

תינוקות קטנים עלולים לסבול מאי ספיקה נשימתית עד כדי מקרי תמותה. שיעורי התמותה מהמחלה בקרב תינוקות צעירים מוערך בכחמישה אחוזים. מאמצי השיעול עלולים אף להוביל בקרים חמורים לשבר טבורי או דימומים (תוך עיניים או עוריים).

טיפול בשעלת

הטיפול הטוב ביותר במחלה הוא ניסיונות המניעה על ידי חיסון הניתן בגיל הילדות. החיסון ניתן בגיל חודשיים כחלק מהחיסון המשולש, כארבע פעמים (בגיל חודשיים, ארבעה חודשים, חצי שנה ושנה).

כאשר פורצת המחלה, החולים חייבים להיות בהשגחה צמודה בבית החולים למניעת סיבוכים וניטור עקבי, במיוחד כאשר הם סובלים מעייפות, חולשה, פירכוסים וחום. הטיפול בשלב זה ייעשה על ידי טיפול אנטיביוטי ספציפי: כמו אריתרומיצין, קלסיד או אזניל.

הטיפול האנטיביוטי ניתן למשך זמן של שבועיים, והוא מצליח לרוב למנוע את המשך הדבקת הסובבים, גם אם הוא לא מרפא או מקצר את זמן המחלה.

המשך המחלה גם ללא החיידקים מרמז על הרס מרכיבים מסוימים בתאים, אשר מערכת החיסון מתקשה להתגבר עליהם לפרק זמן ארוך.

מעבר לכך, יינתן לחולה טיפול תומך. לאחר התקפי השיעול, יש לדאוג לרווחתו של החולה על ידי מתן שתייה רבה ככל האפשר, אכילת מזון קל אם בכלל, אוורור, תרופות מכייחות ומרחיבי סמפונות. לפעמים אפשר יהיה לתת סטרואידים להקלה נוספת.